<h1>רבינו ירוחם מישרים נכ"ו ח"ב</h1>
<h2>דף לז:</h2>
ספק ויבם שבאו לטעון על נכסי המת יבם אומר אתה בני והספק אומר אני בן המת ואני יורשו הוה ליה ממון המוטל בספק שנאמר בו המוציא מחבירו עליו הראיה כי הכא אין שום אחד מהם מוחזק כי הנכסים בחזקת המת כאשר אכתוב וזה מיירי כשאבי המת קיים. ועוד פשוט ספק ויבם שבאו לחלוק בנכסי הזקן אבי היבם והמת ספק אומר אני בן המת ואחלוק עמך בנכסי זקני כי אני במקום אבי ויבם אומר אתה בני ואין לך שום דבר הוה ליה יבם ודאי יורש וספק הוא בספק ואין ספק מוציא מידי ודאי. ועוד פשוט ספק ובני יבם ספק אומר אני בן המת האחד יבם אומר אתה אחינו ונחלוק כמו אחין נותנין לספק החלק שמודין והשאר מוטל בספק ונוטל ספק החצי והחצי האחר בני יבם ופירשו התוספות כי גרוע כחם מן בני היבם מאביהן כי כשאביהם כלומר היבם דן עם הספק בנכסי זקן יפה כחו כי לדבריו אין ספק זה יורש כלל ועל כן אין לספק שום דבר כמו שכתבתי אבל כשדן עם בני היבם הם מודים שהוא יורש אלא שהו' אומר מכח המת והם אומרים מכח היבם ולא דאמי. ועוד פשוט זקן ויבם בנכסי ספק או זקן וספק בנכסי יבם חולקין. ופיר' ספק כגון יבמה שנתיבמה תוך שלשה חדשים וילדה ואין אנו יודעין אם הוא בן תשעה חדשים והוא בן המת או אם בן שבעה חדשים והוא בן היבם זה נקרא ספקא בכל זה הדין יבמות. הללו באין לירש והללו באין וכל מקום ספק ירושה אפילו אחד מן היורשין מוחזק אין מועיל לו חזקה שנאמר באחר המוציא מחבירו וכו' כי הנכסים הם בחזקת המת וכן אם היה מוחזק בודאי בקצת הנכסים כגון שודאי קצת הנכסים יורש אותם והשאר הוא עומד בספק בינו ובין שאר היורשין לא מהניא חזקה מן הקצת הודאי לגבי קצת הספק כגון נפל הבי' עליו ועל אמו וכגון ספק ובני יבם שבאו לחלוק בנכסי המת כי הן שיהיה בן היבם או בן המת יש לו חלק בנכסים יבמות [ל"ח ע"ב]. כתב רב האיי בתשובה שני אחין שמתו והניח כל אחד חלק שני הבנים והיה להם שדה בשותפות ובני האחד רוצים חלקם בשותפות יחד ובני האחר רוצין כל אח' חלקו לבדו כגון זה כופין על מדת סדום אע"פ שכל השדה אינה שוה כאחד ועושין ד' חלקים שנים כנגד שנים ומטילין גורל שנים ולוקח א' מן האחין שרוצין ביחד גורל א' שהם ב' חלקים וזכו בהם וב' חלקי' הנשארי' יטילו גורל הב' אחין שאינן רוצין ביחד וא' נוטל גורל אח' מן הקלפי וזכה בחלקו ומיד זכה אחר בחלק הנשא' ע"כ.
